דוד המלך מתאר את מאמציו הכבירים והשקעתו העצומה באיסוף חומרי הגלם לבניין המקדש. בהכרזתו וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי הוא מדגיש כי עשה כל שביכולתו והכין את כל החומרים ההכרחיים למלאכה [מצודת דוד]. מעבר להכנה הבסיסית של אבני בניין הראויות למקום קדוש, דוד הוסיף אוצרות סגולה כדי לפאר ולהדר את המבנה בזהב ובכסף, משום שזהו בית ה' וראוי לרוממו מעל לכל מבנה רגיל [מלבי"ם].
העיקרון המנחה באיסוף היה התאמה מדויקת של החומרים לייעודם. הביטוי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף מלמד שדוד הכין זהב עבור כלים או מבנים המצריכים זהב, כסף עבור צורכי הכסף, וכן הלאה לגבי שאר החומרים [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לצד המתכות והעצים, הוכנו סוגים רבים של אבנים טובות. אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים מזכירות את תרומת בני ישראל להקמת המשכן במדבר [רש"י]. אבני השוהם מתוארות כאבנים בעלות גוון צהבהב חום או אדמדם [ביאור שטיינזלץ], ואילו אבני המילואים הן אבני יקר שנועדו לשיבוץ בתוך מסגרות או גומות שהוכנו עבורן מראש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אַבְנֵי פוּךְ הן אבנים טובות שצבען כהה, כעין צבעו של הפוך המשמש לאיפור העיניים [רד"ק, מצודת ציון].
באשר למילה וְרִקְמָה, קיימות מספר גישות בקרב הפרשנים. יש המסבירים כי הכוונה היא ליריעות ובגדים המרוקמים בשלל צבעים [רד"ק, מצודת ציון]. לעומתם, יש הסבורים כי מדובר באבנים מנוקבות שהרוקם היה משבץ ורוקם בתוך הבגדים עצמם [רלב"ג]. גישה נוספת מפרשת זאת כמעשה פסיפס המורכב מאבנים צבעוניות ומעוצבות [ביאור שטיינזלץ].
את כָּל אֶבֶן יְקָרָה ייעדו הפרשנים לחיפוי קירות הבית או לשיבוץ בתוך קירות הזהב וכלי הכסף [רש"י, רד"ק]. לבסוף, וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ הובאו בכמויות גדולות כדי לשמש לבניית עמודים, שולחנות וריצוף המבנה [רש"י, רד"ק].