העברת השלטון לידי שלמה התאפיינה בתמיכה גורפת ומוחלטת, שאיחדה סביבו את ההנהגה הצבאית ואת משפחת המלוכה. למעשה, כמעט כולם התלכדו סביבו, ואף מי שיכלו לטעון לכתר במקומו קיבלו את מרותו בשתיקה [ביאור שטיינזלץ].
תמיכה זו מורכבת משתי קבוצות מרכזיות: תחילה מוזכרים הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים, שהם מפקדי הצבא והבכירים [ביאור שטיינזלץ]. התייצבותם לצד שלמה עומדת בניגוד לניסיון ההמלכה של אדוניהו, שלא הצליח לגייס לשורותיו את גיבורי דוד [רש"י].
הקבוצה השנייה היא וְגַם כׇּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד. ציון בני המלך מדגיש את גודל ההסכמה, שכן אותם בנים ממש השתתפו קודם לכן במשתה שעשה אדוניהו במטרה להמליך את עצמו [מלבי"ם]. בניגוד ליחסם לאדוניהו, שתחתיו לא שמו את ידם [רש"י], כעת הם השלימו עם המצב וקיבלו עליהם את הדין.
הפרשנים מסכימים כי הביטוי נָתְנוּ יָד מבטא כניעה, נאמנות וקבלת שלטון. משמעות הפעולה היא כריתת ברית [ביאור שטיינזלץ] והכנעה תחת שלטונו [מלבי"ם]. השרים ובני המלך תקעו כף כסמל לאמונה, והתחייבו לעבוד את שלמה בלב שלם ולהיות תחת ממשלתו [רש"י, מצודת דוד].