מעמד חגיגי ורב רושם חותם את העברת השלטון מדוד לשלמה. העם מתכנס לסעודת זבחים גדולה, מכתיר את מלכו החדש וממנה את ההנהגה הרוחנית, מתוך הסכמה לאומית רחבה ושמחה עמוקה.
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי ה' מתייחס לאכילה ושתייה שנעשו כדין בשר זבחי השלמים המוקרבים לה' [מצודת דוד]. הכתוב ממתין עד לשלב זה כדי לתאר את הסעודה, על מנת שלא לקטוע את הרצף של תיאור הקרבת הזבחים והעולות שהוזכרו קודם לכן [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי הפעולה של וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה נקראת כך משום ששלמה כבר הומלך ונמשח בעבר. ההמלכה הראשונה התרחשה בחיפזון ובציוויו הישיר של דוד, בעקבות ניסיון המרד של אדוניהו. באופן עקרוני, מלך שהוא בן של מלך אינו זקוק למשיחה בשמן, אך שלמה נמשח בפעם הראשונה רק כדי להוציא מלבם של תומכי אדוניהו כל ספק בדבר חוקיות שלטונו [רש"י].
ישנו הבדל מהותי בין שתי ההמלכות. ההמלכה הראשונה הייתה אירוע מצומצם, כמעט פרטי, שבו נכחו רק אנשי ירושלים וכמה מגדולי הממלכה, ואילו ההמלכה השנייה נערכה בטקס פומבי לעיני כל שרי ישראל ונציגי השבטים [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, בעוד שההמלכה הראשונה נעשתה מתוך כורח המציאות, כעת העם כולו המליך את שלמה מרצונו החופשי, מעצמו ומתוך שמחה גדולה [חומת אנך].
וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד מלמד ששלמה נמשח על פי מצוות ה' [מצודת דוד] להיות מושל [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, פעולת המשיחה קשורה גם למשיכה והנהגה, שכן תפקידו של הנגיד הוא לצאת ולבוא לפני העם ולהנהיג אותו [רש"י].
באותו מעמד מינו וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן ומשחו אותו לכהן גדול [מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מינוי זה נעשה כדי להחליף את אביתר, שגורש מתפקידו לאחר שחבר לקושרים והשתתף במשיחת אדוניהו [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם]. בחירה זו תאמה גם את רצונו של דוד, שהעדיף את צדוק על פני הכהנים ממשפחת עלי [ביאור שטיינזלץ]. מתוך סמיכות המילים בין הנגיד לצדוק, למדו חכמים הלכה הנוגעת לחלוקת שלל מלחמה. כשם שצדוק הכהן הגדול חולק את מתנות הכהונה מחצה לו ומחצה לשאר הכהנים, כך גם המלך נוטל מחצה משלל האויבים, ואת המחצה השנייה משאיר לעם [רד"ק].