התבססותו של שלמה על כס המלוכה לוותה בהתעצמות חסרת תקדים, ששילבה בין עוצמה חיצונית גלויה לבין חן ומעלות פנימיות. המילה לְמַעְלָה מבטאת עליה והרמה של המלך [מצודת ציון]. הצירוף לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל מלמד שגדולתו של שלמה הייתה גלויה לכל העם, שראה אותה בבירור [מצודת דוד]. יש המבחינים כי תחילת הפסוק מתייחסת לגדולה החיצונית של המלך, כלומר לעושר, לכוח ולפאר שבהם התהדר ושנראו לעיני הכל [מלבי"ם].
לעומת זאת, הביטוי הוֹד מַלְכוּת מכוון לממד הפנימי והעמוק יותר של ההנהגה. הוד זה מתבטא בתכונות נפש של המלך, כגון חכמה, בינה, ענווה, משפט ורחמים [מלבי"ם]. ה' העניק לשלמה חן מלכות מיוחד, כך שהכל ראו והכירו בכך שהוא ראוי והגון למלוכה בזכות עצמו [רש"י, מצודת דוד]. הוד מלכות זה אף הקרין למרחקים וגרם לכך שכל העולם ירא מפניו ורומם אותו [רד"ק].
חתימת הפסוק, המציינת שגדולה זו לא הייתה עַל־כָּל־מֶלֶךְ לפניו, מדגישה כי הן עוצמתו המדינית והן פאר מלכותו היו יוצאי דופן, ומעולם לא זכה להם שום מלך שקדם לו בישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].