רגע ההתנדבות של העם בלב שלם מוביל לבקשה עמוקה לשימור המצב הרוחני הגבוה הזה לדורות. הפרשנים מסכימים כי הבקשה שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם מתייחסת לזכות הגדולה של נדיבות העם והרצון הטוב שהפגינו. הבקשה מה' היא שיזכור לעד את הנדבה הזו כמצווה רבה וכצדקה [רש"י, מצודת דוד], וכן שישמור להם את המעשה הטוב כדי לתת להם עליו גמול עתידי שיסייע להם להישאר תמיד בדרך הישרה [רלב"ג].
בהמשך, הבקשה מתמקדת בעולמו הפנימי של האדם. המילה לְיֵצֶר מפורשת כפעולה ויצירה [מצודת ציון], או ככוח המניע העומד מאחורי המחשבות [ביאור שטיינזלץ]. הפנייה לה' היא שייצור ויכוון את שני יצרי הלב של העם, כך שמחשבותיהם ופעולותיהם יהיו תמיד לטובה [רש"י, מצודת דוד]. הציורים הרעיוניים שעולים במחשבתם צריכים להיות מכוונים בקביעות לעשיית צדקה וליראת ה' [מלבי"ם].
החלק החותם, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ, מהווה בקשה להכנה, חיזוק והכוונה של הלב כלפי מעלה [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], מתוך מטרה לאחד את הלבבות להיות לב אחד שלם הפונה אל ה' [רש"י]. הכנה זו מעניקה ללב את כוח המשילות הפנימי, כך שגם אם תעלה באדם מחשבה רעה, ליבו יהיה חזק דיו כדי להכניע אותה ולגבור עליה בעוז [מלבי"ם]. בנוסף, הכנת הלב האלוהית מתבטאת גם בהשגחה מתמדת, הכוללת תוכחה מידית על ידי נביאים כאשר העם חוטא, כדי להשיבם מיד לעבודת ה' [רלב"ג].