תרומת העם להקמת המקדש הייתה עצומה, והיא התווספה לשלושת אלפים כיכרי הזהב שכבר תרם המלך. תרומה נרחבת זו חולקה לשני יעדים: חלקה שימש באופן פעיל לצורכי העבודה ולייצור הכלים, וחלקה האחר נשמר באוצר [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילה וַאֲדַרְכֹנִים מתארת מטבע או יחידת משקל שהיו ידועים ומקובלים באותה תקופה. מדובר במטבעות זהב, אשר ככל הנראה היו שווי ערך לדינרי זהב [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. המילה רִבּוֹ משמעותה עשרת אלפים, כלומר העם תרם עשרת אלפים מטבעות זהב. אף על פי שמדובר בכמות גדולה של מטבעות, משקלם המצטבר של עשרת אלפים האדרכונים עדיין לא הגיע למשקלו של כיכר אחד [מצודת דוד].
מעבר לזהב, העם נדב כמויות אדירות של מתכות נוספות: עשרת אלפים כיכרות כסף, שמונה עשר אלף כיכרות נחושת, ומאה אלף כיכרות ברזל.