הכרת הטוב העמוקה לה׳ נובעת מתוך ההכרה בשפע ובכוח שהוא מעניק לעמו. המילה מוֹדִים מבטאת לשון הודאה [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי ההודאה לה׳ מבוססת על הטובה והעושר הרב שחלק להם מתוך טובו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. לצד זאת, יש המרחיבים את סיבת ההודאה גם להענקת הגדולה הלאומית והחיזוק מול אומות האויב [רלב"ג].
במקביל להודאה, העם מהלל את ה׳ לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ, כלומר לשמו המפואר [ביאור שטיינזלץ]. ההילול מופנה כלפי ה׳ על אותה גדולה שניצחון שהעניק [רלב"ג]. רובד עמוק יותר של הילול זה נובע מההבנה כי כל העושר הרב שהעם מנדב אינו באמת שלו אלא שייך לה׳, והאדם רק מקבל את קיומו של השפע מאת ה׳ בכל רגע ורגע [מלבי"ם].