יצא לכם פעם לנסות לבנות משהו ממש ענק, כמו ארמון עצום מקוביות, והבנתם שאתם פשוט חייבים לקרוא לחברים שיעזרו לכם? כשהמלך שלמה התכונן לבנות את בית המקדש, הוא הבין שזה פרויקט אדיר שדורש המון ידיים עובדות. לכן הוא החליט לאסוף מַס. בדרך כלל אנחנו חושבים על מס כעל כסף שמשלמים, אבל כאן הכוונה היא לגיוס של אנשים שבאים לעזור בעבודה. הכתוב מספר לנו שוַיְהִי הַמַּס, כלומר קבוצת העובדים הזו, מנתה שלושים אלף איש מבני ישראל.
העבודה שלהם לא הייתה עבודת פרך שוברת גב, אלא עבודה מכובדת של אומנים מומחים. הם נשלחו אל הלבנון כדי לכרות עצים מיוחדים לבנייה. שלמה המלך דאג מאוד לעובדים שלו ולמשפחות שלהם, והוא לא רצה שהם יהיו רחוקים מהבית לתקופות ארוכות. לכן, הוא חילק אותם לשלוש קבוצות. כל קבוצה עבדה בלבנון רק חודש אחד, ואז חזרה הביתה לחודשיים שלמים כדי להיות עם המשפחה ולטפל בצרכי הבית.
אבל למה שלמה היה צריך לאסוף אנשים מִכׇּל־יִשְׂרָאֵל? הסיבה היא מרגשת במיוחד. שלמה לא רצה שבית המקדש יהיה פרויקט פרטי שלו בלבד. הוא רצה שכל העם יהיה שותף בבניית הבית של ה'. בגלל שאי אפשר להביא את כל האנשים בארץ לבנות באותו הזמן, אותם עובדים היו בעצם הנציגים של כולם. כך, כל אחד ואחד בעם ישראל הפך לשותף אמיתי בהקמת המקום הקדוש.