תארו לעצמכם שאתם צריכים לנהל מבצע בנייה ענק, אבל אתם רוצים שגם לפועלים שלכם יהיה זמן לנוח בבית עם המשפחה. שלמה המלך היה צריך לארגן המון אנשים כדי לבנות את בית המקדש. הוא רצה לעזור לעובדים של חירם מלך צור לבחור ולסחוב את העצים, ולכן וישלחם לבנונה - הוא שלח את הפועלים שלו ליערות הלבנון.
אבל שלמה דאג לפועלים ולא רצה שהם יעבדו קשה מדי ברצף. לכן הוא סידר להם משמרות של עשרת אלפים בחודש חליפות. כלומר, בכל פעם יצאו רק עשרת אלפים איש, והם התחלפו ביניהם. למה דווקא עשרת אלפים? כי לפי המסורת, זהו מספר מיוחד שגורם לכך שהשכינה, הנוכחות של ה׳, תהיה יחד עם הפועלים.
איך עבדו המשמרות? כל פועל עבד חודש יהיו בלבנון, ואחרי חודש אחד של עבודה, הוא חזר לנוח שנים חדשים בביתו - חודשיים שלמים בבית. החופשה הארוכה הזו הייתה חשובה, כי הדרך ללבנון הייתה ארוכה וקשה, והפועלים היו צריכים מספיק זמן גם כדי לנסוע הלוך וחזור, וגם כדי לאגור כוחות מחדש.
כדי שהמערכת הגדולה הזו תעבוד כמו שצריך וכל אחד ייצא לעבודה בדיוק בחודש שלו, היה צריך מנהל אחראי. לכן ואדנירם על המס - אדונירם, שהיה שר חשוב של שלמה, קיבל את התפקיד לנהל את כל העובדים האלה ולוודא שהכול מתנהל בסדר מופתי.