תשובתו של חירם מלך צור לבקשת שלמה משקפת הסכמה נדיבה, אך גם טומנת בחובה הבנה עמוקה של הצרכים ואף הגדרה מחדש של אופן ביצוע המלאכה.
המילה שָׁמַעְתִּי מתפרשת כהסכמה והיעתרות לבקשה [ביאור שטיינזלץ], או כהבנה עמוקה של כוונת שלמה [מלבי"ם]. חירם מבטיח לקיים את כׇּל־חֶפְצְךָ, כלומר לא רק את מה ששלמה ביקש במפורש, אלא את כל מה שירצה [מצודת דוד], ואף את מה שחפץ בו בלבו להביא עצים מן הלבנון, גם אם לא ביטא זאת במילים [מלבי"ם].
נדיבותו של חירם באה לידי ביטוי מיוחד בתוספת וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. אף על פי ששלמה שאל רק על עצי ארזים, חירם הגדיל לעשות והבטיח לספק לו גם עצי ברוש מיוזמתו [מצודת דוד, רלב"ג].
עם זאת, מאחורי ההסכמה המוחלטת מסתתרת תגובה דיפלומטית המשנה מעט את תנאי העבודה. בעוד ששלמה הציע שעבדיו יעבדו יחד עם עבדי חירם בכריתת העצים, חירם מבהיר כי הוא ייקח על עצמו את כל המלאכה. עבדיו של חירם לבדם הם שיכרתו את העצים, יורידו אותם אל הים, יקשרו אותם לדוברות וישיטו אותם עד ליבשה בארץ ישראל, שם יתירו את הקשרים כדי שיהיה ניתן להוביל כל קורה בנפרד [אברבנאל, רלב"ג]. חלוקת תפקידים זו נובעת מכך שאזור הלבנון והים היו בגבולו ובשליטתו הבלעדית של חירם [אברבנאל].