חכמתו של שלמה המלך היוותה תופעה ייחודית שחרגה מגבולות ההשגה האנושית הרגילה, והפכה לשם דבר ברחבי העולם העתיק. בניגוד לחכמה רגילה הנרכשת בהדרגה, בעמל רב, דרך החושים ועלולה לטעות, חכמתו של שלמה ניתנה לו בדרך נס. מתנה אלוהית זו אפשרה לו הבנה פתאומית, אינטואיטיבית ועמוקה של שורשי הדברים ומהותם הפנימית [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקים בשאלת זהותם של החכמים המוזכרים בפסוק, ומציגים גישה פשטנית היסטורית לצד גישה מדרשית סמלית.
על פי הפשט, המילים וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מובנות כפשוטן – שלמה היה חכם מכל אדם אחר בעולם [רש"י]. האישים המוזכרים בהמשך, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע, היו חכמים גדולים ומפורסמים, ענקי הרוח של אותו דור, ששלמה עלה על כולם בחכמתו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מזהים אישים אלו כאחים משבט יהודה, בניו של זרח [רש"י, רד"ק]. התואר בְּנֵי מָחוֹל מוסבר בכך שהם היו משוררים בבית המקדש שידעו לחבר מזמורי תהלים שנועדו לשירה בליווי ריקוד ומחול [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין, שלאביהם זרח היה שם נוסף – מחול [רלב"ג].
מנגד, הגישה המדרשית רואה בשמות אלו רמז לדמויות המופת של ההיסטוריה היהודית. לפי גישה זו, הפסוק אינו רק מונה אנשים, אלא מלמד ששלמה איגד בתוכו את כל סוגי החכמה השונים שכל אחד ממנהיגי העבר ייצג בנפרד [אלשיך, חומת אנך]:
מִכָּל הָאָדָם רומז לאדם הראשון ולחכמת הטבע העמוקה שהייתה לו, שאפשרה לו להבין את המהות של כל בריה ולקרוא שמות לכל בעלי החיים.
מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי רומז לאברהם אבינו, ששכלו נבע חכמה והוא הבין בחכמת הכוכבים.
וְהֵימָן זהו משה רבנו, הנאמן בבית ה׳, שזכה לחכמת התורה ולסודות העליונים ביותר.
וְכַלְכֹּל רומז ליוסף, שהתאפיין ביכולת לפתור חלומות, להבין משלים ולכלכל את מעשיו בתבונה.
וְדַרְדַּע מכוון לדור המדבר (דור דעה), ומסמל ששלמה הכיל בתוכו את עוצמת החכמה והדעת המשותפת של שישים ריבוא אנשים [רש"י, רד"ק, אלשיך, חומת אנך].
לפי גישה סמלית זו, הביטוי בְּנֵי מָחוֹל אינו קשור לריקוד, אלא לשורש מ.ח.ל, המעיד על סליחה ומחילה אלוהית. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה לדור המדבר שה׳ מחל להם על חטא העגל [רש"י, רד"ק, אלשיך]. דעה נוספת מפרשת כי זהו רמז לדוד המלך – עצם העובדה שזכה לבן כה חכם ומופלא כשלמה, מהווה הוכחה חותכת לכך שה׳ מחל לו לחלוטין על חטאיו [חומת אנך].
כתוצאה מחכמה מקיפה ויוצאת דופן זו, וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב. שלמה זכה לפרסום והוקרה לא רק כשליט פוליטי חזק, אלא בזכות חכמתו ששמעה הגיע למרחקים וזכתה לכבוד מכל העמים [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה טקסטואלית, יש לציין כי המילה שְׁמוֹ נכתבת במסורת המדויקת באות וי"ו, ובמקף המחבר אותה למילה הבאה [מנחת שי].