מערך המנהל שהקים שלמה הגיע ליעילות מירבית, והבטיח זרימה קבועה ומושלמת של אספקה אל החצר המלכותית. הניצבים שהופקדו על מחוזות הארץ השונים גבו את המסים וסיפקו את כל צרכי המלך, כאשר כל אחד מהם נשא באחריות לספק את התצרוכת עבור חודש אחד בשנה [ביאור שטיינזלץ].
אף שכלכלת המלך וביתו כבר הוזכרה קודם לכן, הכתוב חוזר על כך כדי להרחיב את היריעה. בעוד שהאזכור הקודם התייחס לבני ביתו הקבועים של המלך, כאן מתווספת אספקת המזון לסוסים, וכן נוסף מעגל חדש של סועדים [רד"ק]. מעגל זה מוגדר במילים וְאֵת כָּל הַקָּרֵב, והוא מתייחס לאנשים המזדמנים אל שולחן המלך מעת לעת [רד"ק], ובפרט לאורחים ונציגים זרים המגיעים מארצות נכריות [מצודת דוד]. היקף הכלכלה הנדרש היה עצום, שכן על פי מסורת חז"ל, כל אחת מנשותיו של שלמה הייתה מכינה סעודת מלך מלאה בכל יום, עובדה המעצימה את הפלא הלוגיסטי שנדרש מהניצבים כדי לעמוד ביעדי האספקה [חומת אנך].
הפסוק חותם בהבטחה כי הניצבים לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יְעַדְּרוּ היא יחסרו [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הניצבים דאגו להעביר את כל צרכי השולחן והסוסים אל המקום המיועד [מלבי"ם], ולא עיכבו דבר מתוך המכסה החודשית שעליהם היה להביא [רד"ק]. רמת השפע והשירות הייתה כה קפדנית, עד שלא היה חסר לאורחים דבר מכל צורכיהם [מצודת דוד], והאספקה המלכותית כללה אפילו פירות וגידולים של ימות הקיץ שהוגשו לשולחן המלך בעיצומם של ימי החורף [רש"י].