חכמתו העצומה של שלמה המלך באה לידי ביטוי ביצירה ספרותית כבירה, שכללה אלפי משלים ושירים. היקף היצירה העצום מעלה את השאלה האם כלל החיבורים הללו נשתמרו, וכיצד יש להבין את המספרים המדויקים המופיעים בכתוב.
המילה וַיְדַבֵּר מתפרשת במשמעות של יצירה, חיבור וכתיבה ברוח הקודש [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המונח מָשָׁל מתאר פתגם, מליצה או דיבור חכמה קצר [ביאור שטיינזלץ], אשר נועד להחדיר בלב השומעים את יראת ה' [מצודת דוד].
הפרשנים נחלקו בהבנת כמות היצירות המוזכרת. על פי הגישה הפשטנית, שלמה אכן חיבר כמות עצומה של שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וכן שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף [ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שכמות זו אינה נמצאת בידינו כיום בספרי המקרא, מסבירים חלק מהפרשנים כי יצירות רבות של שלמה, כולל ספרי חכמה על עולם הטבע, אבדו במהלך שנות הגלות הארוכות, ואף נלקחו על ידי אומות העולם שהעתיקו אותן וקראו אותן על שמם [מצודת דוד, רד"ק]. לעומתם, יש המסבירים כי המספרים אכן מתארים את סך כל יצירתו של שלמה, אך ספר משלי וספר שיר השירים שבידינו הם רק המבחר המזוקק מתוכם. רק המשלים והשירים שהיה בהם תועלת מוסרית ונכתבו ברוח הקודש נכנסו לספרי המקרא, בעוד שאר היצירות לא נועדו להישמר לדורות [רלב"ג].
גישה פרשנית אחרת מתרחקת מהמשמעות הכמותית הפשוטה ודורשת את המספרים כרומזים לספרים המוכרים לנו. לפי כיוון זה, הצירוף שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל מכוון לספר משלי. המילה "שלשת" מרמזת לחלוקת הספר לשלושה חלקים, או לשלוש הפעמים שבהן מופיע הביטוי "משלי שלמה" בספר. המילה אֲלָפִים אינה מציינת מספר, אלא נדרשת מלשון לימוד, כלומר שלושה לימודים של משלים [מלבי"ם, רש"י].
באופן דומה, הצירוף וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף נדרש כרמז לספר שיר השירים, המחולק לחמישה שירים, כאשר השיר האחרון עוסק ב"אלף כסף" ונקרא "שיר האלף" [מלבי"ם]. פירוש נוסף מציע כי המילה חֲמִשָּׁה רומזת לחמשת חלקי היצירה של שלמה (שלושת חלקי ספר משלי, שיר השירים וקהלת), והמילה וָאָלֶף משמעותה שכל אחד מהם ראוי וחשוב ללמוד אותו [רש"י].
לבסוף, מסורת המדרש מציעה הסבר המתמקד בעומק החכמה ולא בכמות הספרים. מכיוון שבכל ספרי שלמה במקרא ישנם רק כ-800 פסוקים, המספרים העצומים מלמדים על רבדי המשמעות הטמונים בכל משפט. כל פסוק שחיבר שלמה מכיל בתוכו משמעויות רבות, ועל כל משל ופסוק ישנם אלף וחמישה טעמים והסברים שונים [רש"י, רד"ק].