לאחר שהציג את חזונו הגדול להקמת המקדש, שלמה ניגש לשלב המעשי של הבנייה ומפנה בקשה למלך חירם. למרות שמדובר בבניין עצום ומפואר שאפילו דוד המלך לא יכול היה לבנות, בקשתו של שלמה היא צנועה ופרקטית, והיא מתמקדת בצורך באנשי מקצוע מיומנים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
שלמה מבקש לכרות עבור הבנייה אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן, שהוא שמו של יער [מצודת ציון]. סביב מיקומו של יער זה ומהות הבקשה קיימת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית היא שיער הלבנון היה מצוי בתוך גבולות ארץ ישראל, ולכן שלמה כלל לא ביקש מחירם עצים, אלא רק את רשותו להשתמש באומנים וחרשי העץ שלו כדי שיבצעו את הכריתה [מלבי"ם, רד"ק]. לעומת זאת, יש הסבורים כי הלבנון המדובר היה בארצו של חירם, שכן יער הלבנון שהיה סמוך לירושלים לא הכיל מספיק עצים לפרויקט כה גדול, ולכן שלמה ביקש מחירם גם את העצים עצמם וגם את הפועלים [אברבנאל, מצודת דוד].
כדי לבצע את המלאכה, שלמה מציע שיתוף פעולה שבו וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ. עבדי שלמה יצטרפו לעבדי חירם כדי לעזור להם [מצודת דוד], ואף כדי ללמוד מהם את מלאכת הכריתה [אברבנאל]. בתמורה, שלמה מתחייב לשלם את שכרם של הפועלים במלואו, כפי שיקבע חירם [מלבי"ם], וייתכן שאף לשלם על העצים עצמם [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לפנייה זו מנומקת בהודאתו של שלמה: כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים. כריתת כמות כה עצומה של ארזים דורשת מומחיות מיוחדת שלא הייתה קיימת בישראל [ביאור שטיינזלץ]. הצִּדֹנִים היו תושבי העיר צידון, שהייתה קרובה לעיר צור, ושתיהן יחד נחשבו לממלכה אחת תחת שלטונו של חירם [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. הם התגוררו בסמיכות ליער, ולכן היו מומחים ובקיאים במלאכה זו [רש"י].