ארגון כוח האדם העצום שנדרש לבניין המקדש היה מבצע לוגיסטי מורכב. כדי לאזן בין הנטל הלאומי הכבד לבין חייהם האישיים של הפועלים, הנהיג המלך שלמה מערכת רוטציה מחזורית ומדויקת עבור העובדים שנשלחו ליערות הלבנון.
הפעולה של וישלחם לבנונה נועדה כדי לסייע לעובדיו של חירם בבחירת העצים ובנשיאתם (שטיינזלץ). העבודה התבצעה במשמרות של עשרת אלפים בחודש חליפות, כלומר בכל חודש נתון עבדו בלבנון רק עשרת אלפים איש, בעוד עשרים האלף הנותרים שהו בבתיהם. המערכת פעלה כך שכל פועל יצא לעבודתו חודש יהיו בלבנון, ולאחר מכן שהה שנים חדשים (צירוף שהפרשנים מסבירים כי יש לקרוא אותו כאילו נכתב עם אות החיבור וי"ו, "ושנים חודשים" - רד"ק ומנחת שי) בביתו.
הפרשנים (רש"י ומצודת דוד) מתארים את המחזוריות: הקבוצה הראשונה יצאה בחודש תשרי, הקבוצה השנייה יצאה בחשוון והחליפה אותה, והקבוצה השלישית יצאה בכסלו. בחודש טבת חזרה הקבוצה הראשונה ללבנון, וחוזר חלילה. כך הובטח שכל פועל יעבוד חודש אחד וינוח חודשיים.
למספרים ולזמנים אלו ישנה משמעות רוחנית ומעשית כאחד. הבחירה לשלוח בדיוק עשרת אלפים איש נובעת מכך שעל פי מסורת חז"ל, מניין זה הוא הרף הגבוה ביותר להשראת השכינה, ושלמה המלך חפץ שהנוכחות האלוהית תשרה בקרב הפועלים. בנוסף, החופשה הארוכה בת החודשיים נדרשה בשל טורח הדרך הקשה; מאחר שההליכה מקצוות הארץ ללבנון יכלה לארוך ימים רבים ולעיתים אף עשרות ימים, החופשה הכפולה העניקה לפועלים זמן מספיק למנוחת הגוף ולמרגוע הנפש (אהבת יהונתן).
על מנת לנהל את המערכת הענפה הזו ולאכוף על כל פועל לצאת בחודש המיועד לו, מונה ואדנירם על המס. אדונירם, שהיה משריו של שלמה והופקד על גביית המיסים הכללית בממלכה, קיבל כעת את האחריות לנהל ולהכריח את העובדים לעמוד בסידור עבודת הכפייה (רש"י, מצודת דוד, רלב"ג ושטיינזלץ).