מתנתו השכלית של ה' לשלמה לא הייתה רק כלי מעשי להנהגת העם, אלא קיבולת אינטלקטואלית פלאית ורב-ממדית שניתנה לו כגמול אלוהי. שלמה זכה לשפע זה על פי מידת הדין, דווקא משום שלא ביקש לעצמו עושר או אריכות ימים, אלא רק את היכולת לשפוט ולהנהיג את העם כראוי [חומת אנך]. למרות עושרו העצום, ריבוי נכסיו וטרדות המלוכה שלרוב מונעים מאדם להתמסר להשכלה, שלמה הצליח להתחכם משום שחכמתו הייתה נס אלוהי שניתן לו בזכות תום לבבו וניקיון כפיו [אברבנאל].
הפרשנים עומדים על ההבחנה המדויקת בין מרכיבי השכל השונים שהוענקו לשלמה בפסוק. המושג חָכְמָה מתואר כיכולת הבסיסית לדעת [ביאור שטיינזלץ], כידיעת התורה [אלשיך], או כהבנה במוסר, במידות ובהבחנה בין טוב לרע [מלבי"ם]. לעומת זאת, וּתְבוּנָה היא הכישרון המחשבתי לפתח את דברי החכמה ולהסיק דבר מתוך דבר [ביאור שטיינזלץ, אלשיך], וכן השגת החכמה העיונית הטהורה העוסקת בהבחנה בין אמת לשקר [מלבי"ם].
הביטוי וְרֹחַב לֵב מתפרש כרצון והיכולת המנטלית להרחיב את אופקי התודעה ולהכיל בתוכה את כל סוגי המדעים והחכמות החיצוניות, מבלי להצטמצם לתחום ידע אחד בלבד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. זהו שכל המסוגל להקיף את כל אינסוף הפרטים של החכמות השונות [מלבי"ם].
הדימוי כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם ממחיש את היקף הידיעות. אף על פי שחול הים משמש לרוב כמטפורה למספר עצום שלא ניתן לספירה, ואילו כאן הוא מתאר "רוחב" שהוא מידה, הכוונה היא שפרטי החכמה שהכיל לבו של שלמה היו רבים ועצומים כגרגרי החול. מעבר למשמעות הכמותית, טמון בדימוי זה רובד נוסף: כשם שחול הים משמש כגדר וגבול לים ומונע ממנו להציף את היבשה, כך החכמה העצומה שימשה כגדר רוחנית ומוסרית שהגנה על שלמה [רד"ק].