תארו לעצמכם שאתם יכולים לבקש משאלה אחת. מה הייתם מבקשים? הרבה כסף? אולי חיים ארוכים? שלמה המלך לא ביקש לעצמו שום דבר כזה. הוא רק רצה לדעת איך לשפוט ולהנהיג את העם בצורה הכי טובה. ה׳ ראה שיש לשלמה לב טהור וכוונות טובות, ולכן העניק לו במתנה שכל מיוחד ופלאי. למרות ששלמה היה מלך עסוק מאוד שיש לו המון רכוש, דברים שבדרך כלל מפריעים לאדם לשבת וללמוד, הוא הצליח להיות חכם כל כך בזכות הנס הזה.
ה׳ נתן לו חָכְמָה, שהיא היכולת הבסיסית לדעת דברים ולהבדיל בין טוב לרע. הוא קיבל גם וּתְבוּנָה, שזו היכולת המחשבתית להבין דבר מתוך דבר, כלומר לקחת את מה שהוא כבר יודע ולפתח מזה דברים חדשים. בנוסף, ה׳ נתן לו וְרֹחַב לֵב. זה אומר שהיה לו רצון ומקום בשכל להכיל את כל סוגי הידע והמדעים שבעולם, ולא להסתפק רק בתחום אחד.
הידע של שלמה היה עצום, ממש כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם. למה דווקא כמו חול? קודם כל, כי פרטי החכמה שלו היו רבים ועצומים כמו גרגרי החול שאי אפשר לספור. אבל יש כאן עוד סוד יפה: כמו שהחול שעל השפה עוצר את הים ומונע מהמים להציף את היבשה, כך החכמה העצומה של שלמה שימשה כמו גדר ששמרה עליו והגנה עליו.