יצא לכם פעם לעזור להכין סעודת חג ענקית לכל המשפחה המורחבת ולראות כמה אוכל צריך לקנות? עכשיו דמיינו מה זה להכין אוכל לארמון שלם בכל יום מחדש! שלמה המלך שלט על ממלכה עשירה וגדולה, ובארמון שלו הסתובבו בכל יום המון אנשים. לכן, כשאומרים לֶחֶם שְׁלֹמֹה, לא מתכוונים רק לארוחה האישית של המלך, אלא לכל האוכל שהכינו למשפחה הגדולה שלו, לעובדים הרבים ולכל האורחים שבאו לאכול על שולחנו.
בגלל שהיו צריכים כמות כל כך עצומה של מזון, האזור הקרוב לארמון לא הספיק. שלמה היה חייב למנות אחראים שיביאו אספקה של אוכל מכל האזורים השונים ברחבי הממלכה. כדי לתאר את הכמויות האדירות האלו, משתמשים במילה כֹּר, שהיא מידה גדולה מאוד שבעזרתה מדדו תבואה.
את התבואה שהגיעה לארמון חילקו לשני סוגים. הסוג הראשון הוא סֹלֶת, שזה קמח נקי ומשובח במיוחד, ממנו הכינו אוכל למלך ולשרים החשובים. הסוג השני הוא קָמַח, שהוא קמח רגיל וקצת פחות נקי, ומשם הכינו את האוכל לשאר המשרתים והעובדים בארמון.