חשבתם פעם כמה פועלים צריך כדי לבנות בניין עצום ומפואר? כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא היה צריך המון ידיים עובדות, כי הבית נבנה מאבנים כבדות מאוד. לשם כך הוא אסף מאה וחמישים אלף פועלים! הפועלים האלו לא היו מעם ישראל, אלא אנשים מעמים אחרים שחיו בארץ באותה תקופה.
הפועלים חולקו לשתי קבוצות. שמונים אלף איש עבדו בתור חֹצֵב בָּהָר, כלומר אנשים שחתכו וניתקו את האבנים הגדולות ישר מתוך הסלע שבהר. היו כל כך הרבה חוצבים כי זו עבודה קשה מאוד שדורשת דיוק רב, כדי שהאבנים יתאימו בדיוק למידות של המקדש. שבעים אלף הפועלים האחרים עבדו בתור נֹשֵׂא סַבָּל. המילה סַבָּל מתארת משא או נטל כבד. התפקיד שלהם היה להעמיס את האבנים הכבדות ואת העצים על הכתפיים שלהם, ולסחוב אותם אל אתר הבנייה בירושלים או אל עגלות מיוחדות שיעזרו בדרך. וכדי שכל מפעל הבנייה האדיר הזה יעבוד כמו שצריך ואף אחד לא יתעצל, היו אלפי מנהלים ושוטרים שהשגיחו על כולם.