מפעל הבנייה של בית המקדש דרש כוח אדם עצום לחציבה ולשינוע של אבנים כבדות, ולשם כך גויסו מאה וחמישים אלף פועלים. עובדים אלו לא היו מישראל אלא גרים שהתגיירו מהתפעלות מגדולת שלמה, או גבעונים שיועדו היסטורית למלאכות כפיים קשות. שמונים אלף איש תפקדו בתור חֹצֵב בָּהָר וניתקו את האבנים מהסלע, ומספרם היה גדול יותר בשל הקושי והדיוק שדרשה המלאכה. שבעים אלף הפועלים הנותרים עבדו בתור נֹשֵׂא סַבָּל, והעמיסו את הסַבָּל, כלומר המשא והנטל, על כתפיהם כדי להוביל את האבנים והעצים לירושלים. על כל מערך העבודה העצום הזה הופקדו אלפי מנהלים ושוטרים כדי לוודא שהפועלים אינם מתרשלים במלאכתם.
מלכים א, פרק ה׳, פסוק כ״ט
וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.