תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה לבנות ארמון אמיתי ועיר שלמה מאבנים כבדות. מאיפה תשיגו כל כך הרבה פועלים? שלמה המלך עמד בפני משימת בנייה אדירה. כשהכתוב אומר וְזֶה דְבַר הַמַּס, הוא בעצם מסביר לנו מדוע שלמה היה צריך לגייס כל כך הרבה אנשים לעבודה. הוא לא עשה זאת כדי לקחת דברים מאנשים ללא סיבה, אלא מתוך צורך לאומי לפתח את הארץ ולבנות מבנים חשובים לכולם. המס הזה לא היה תשלום של כסף, אלא עבודת בנייה. מי שעשה את העבודה היו העמים הזרים שחיו בארץ, בזמן שבני ישראל שירתו בתפקידים אחרים כמו שרים ואנשי צבא.
ומה הם בנו? קודם כל את בית ה' ואת ארמון המלך. לאחר מכן הם בנו את הַמִּלּוֹא. זה היה אזור מיוחד בירושלים שהיו צריכים למלא בהמון עפר כדי ליישר את השטח ולחבר את העיר יחד, וגם כדי ליצור רחבה גדולה ויפה שבה כל העם יוכל להתאסף ולחגוג בשמחות. בנוסף, הם הרחיבו את חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, כדי להגן על העיר וגם כדי להגדיל את השטח הקדוש שבו מותר היה לאכול את קורבנות המקדש.
שלמה לא בנה רק בירושלים. הוא פיתח גם ערים חזקות וחשובות בשם חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר. הערים הללו הפכו למרכזים גדולים שבהם שמרו את אוצרות המלך וטיפלו בסוסים ובמרכבות שלו. העיר גזר הייתה מיוחדת, כי מלך מצרים כבש אותה בעבר ונתן אותה כמתנה לבת שלו, שהתחתנה עם שלמה. בגלל שהעיר נהרסה באותו כיבוש, שלמה המלך היה צריך לבנות אותה מחדש ממש מהיסוד, כדי שתהיה שוב עיר יפה ופעילה.