תארו לעצמכם שאתם צריכים לבנות עיר שלמה, ארמונות מפוארים וגם את בית המקדש. מי יעשה את כל העבודה הקשה? המלך שלמה בנה מבנים אדירים, אך הוא החליט לא לתת לבני ישראל לעבוד בעבודת כפיים. בתנ"ך, המילה עָבֶד מתארת אדם שחייב לעבוד עבודה קשה שמשעבדת אותו, ושלמה לא רצה שעמו יהיה במצב כזה. אולי תחשבו על אותם שלושים אלף אנשים מישראל ששלמה שלח לחטוב עצים בלבנון, אך זו לא נחשבה עבדות, כי הם עבדו במשמרות נוחות: חודש אחד של עבודה בלבנון, ואחריו חודשיים של מנוחה בבית.
במקום עבודת כפיים, בני ישראל קיבלו תפקידי הנהגה חשובים. הם היו עֲבָדָיו, כלומר המשרתים האישיים של המלך שעושים את דברו, והם שימשו גם בתור שָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו, שהם היועצים המכובדים, הגיבורים והמפקדים. מתוכם נבחרו האנשים שניהלו את כל המוני הפועלים האחרים.
בנוסף, בני ישראל היו אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ומפקדי הסוסים והמרכבות. זה אולי נשמע קצת מפתיע, כי הרי בתקופת שלמה היה שלום בכל הארץ. אז למה בכל זאת היה צריך צבא? התשובה היא שכל ממלכה צריכה צבא קבוע שמוכן וערוך לכל מקרה של סכנה, וגם כדי לצאת למספר קטן של משימות צבאיות מיוחדות שנדרשו באותם ימים.