מלכים א, פרק ט׳, פסוק כ״ג

מפעל הבנייה האדיר של שלמה המלך דרש מערכת ניהולית מורכבת וקפדנית, שנועדה לפקח על עשרות אלפי פועלים. תיאור שדרת הפיקוח העליונה מעלה סוגיה מתמטית מרתקת, שכן המספרים המופיעים כאן נראים במבט ראשון כסותרים נתונים אחרים במקרא.

התואר שָׂרֵי הַנִּצָּבִים מתייחס לדרג הניהולי הבכיר ביותר – ממונים אשר הופקדו על גבי ממונים אחרים בשרשרת הפיקוד. שרים אלו הם הָרֹדִים, כלומר המושלים והנוגשים שתפקידם היה לפקח ולהנהיג את המוני הפועלים שעסקו במלאכת הבנייה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רש"י, מצודת דוד].

הקושי המרכזי העולה מן הכתוב הוא ציון המספר חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת (550) שרים. מספר זה עומד בסתירה לספר דברי הימים, שם נכתב כי היו רק מאתיים וחמישים שרים, וכן לפסוקים קודמים המציינים מספרים של 3,300 או 3,600 ממונים.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מיישבת את הסתירה באמצעות חלוקה דמוגרפית ומעמדית של שדרת הפיקוח. לפי גישה זו, המספר 550 מורכב משתי קבוצות שונות: שלוש מאות שרים שהיו גרים (או גבעונים), ומאתיים וחמישים שרים מבני ישראל. שלוש מאות השרים הגרים היו ממונים על עשרות אלפי הפועלים וחוצבי האבנים (והם משלימים את הפער המספרי המופיע במקומות אחרים בין 3,300 ל-3,600). מעליהם, בראש הפירמידה, ניצבו 250 השרים הישראלים שפיקחו על שרי הגרים או על פועלים ישראלים אחרים. ספר מלכים בוחר לאחד את שתי הקבוצות ומציג את הסך הכולל של 550 מפקחים בכירים, בעוד שספר דברי הימים מונה אך ורק את 250 השרים מבני ישראל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].

לצד הסבר זה, קיימות גישות נוספות להבנת הפערים. יש המציעים כי כל 550 השרים היו ישראלים, אלא שהם חולקו לפי אזורי פעילות: 250 מתוכם הופקדו באופן בלעדי על בניין בית המקדש בירושלים (ולכן רק הם מוזכרים בדברי הימים), ואילו 300 השרים הנותרים פוזרו ברחבי הממלכה כדי לפקח על מפעלי בנייה אחרים של שלמה [אברבנאל].

מנגד, גישה אחרת מסבירה את המספרים לאור מפקדי אוכלוסין שונים שנערכו בתקופות דוד ושלמה, וכן על בסיס מבנה היררכי מדויק של שרי עשרות, חמישים ומאות. לפי תפיסה זו, 250 השרים היו ממונים אך ורק על עשרת אלפים הפועלים הישראלים שעבדו בלבנון, בעוד ששאר המספרים מתייחסים למערך הפיקוח הנפרד והמורכב שהוקם עבור העובדים הזרים [מלבי"ם].