תגובתו של חירם לערים שהעניק לו שלמה חושפת אכזבה עמוקה מאיכותן החקלאית ומערכן הכלכלי. כאשר חירם פונה לשלמה וקורא לו אָחִי, הוא משתמש בלשון של חיבה ורעות [מצודת ציון]. עם זאת, שאלתו מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה מבטאת תרעומת גלויה. חירם ציפה לקבל ערים טובות וגדולות יותר שיניבו מס גבוה מתוצרתן [ביאור שטיינזלץ], אך בפועל גילה שערים אלו לא יוכלו לספק את כמות התבואה הנדרשת [מלבי"ם].
בעקבות אכזבתו, מכנה חירם את האזור אֶרֶץ כָּבוּל. הפרשנים מציעים כמה כיוונים להבנת כינוי זה. גישה מרכזית אחת מסבירה שהמילה גזורה מלשון כבלים. לפי פירוש זה, מדובר בארץ בעלת אדמת טיט ובוץ, שבה רגלי ההולכים משתקעות ונכבלות כאילו נאסרו בכבלי ברזל, ומשום כך פירותיה מועטים [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הכוונה לאדמת חול צחיחה שאינה מצמיחה פירות כלל [רלב"ג, מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה שהמשמעות היא ארץ סגורה ונעולה [ביאור שטיינזלץ].
חוסר שביעות רצונו של חירם הוביל לכך שהוא החזיר את הערים לידי שלמה. כדי לשמר את הברית בין המלכים, שלמה בנה מחדש את הערים הללו והושיב בהן את בני ישראל. תפקידם היה לעבד את האדמה ולהעביר את תפוקת התבואה לחירם, וכך נשמרה ההתקשרות הכלכלית ביניהם להמשך [מלבי"ם].
בסיום דבריו, המקרא מציין כי שם זה נותר שגור עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כלומר כינוי הגנאי שהעניק חירם לאזור דבק בו ונשאר בשימוש עד לתקופת כתיבת הספר [ביאור שטיינזלץ].