אזהרה חמורה מופיעה כאן מפני ההשלכות ההרסניות של נטישת הברית עם ה'. האיום משרטט טרגדיה כפולה: חורבן לאומי ורוחני, שיביא בסופו של דבר להשפלה פומבית של העם לעיני כל העולם.
העונש הראשון מופנה כלפי העם והארץ. המילה וְהִכְרַתִּי מפורשת כהגליה של ישראל מאדמתם [ביאור שטיינזלץ]. עונש זה יבוא משום שהעם ייגרר אחר מעשיהם הרעים של מלכיו, תהליך שיוביל בסופו של דבר לביטול המלוכה כולה [מלבי"ם].
לאחר מכן עוברת האזהרה אל המקדש: וְאֶת הַבַּיִת... אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי. משמעות הדבר היא שהמבנה עצמו ייחרב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חורבן זה אינו שרירותי, אלא מהווה מימוש של תנאי ברית קדום, כפי שכבר הוזהרו ישראל בתורה במילים "והשימותי את מקדשיכם" [רש"י]. מבחינה רוחנית, סילוק הבית מעל פני ה' משמעו שה' יסיר את השגחתו מן המקום, וכתוצאה ישירה מהסתרת פנים זו יבואו על העם רעות רבות וצרות [מלבי"ם].
בעקבות החורבן וההגליה, מצבו של העם ידרדר לשפל חסר תקדים. ישראל יהיו לְמָשָׁל, כלומר יהפכו לדוגמה, לסמל ולדימוי לאסון מוחלט, וזאת בשל גודל המפלה חסרת התקדים שתבוא עליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הם יהיו וְלִשְׁנִינָה. הפרשנים מסכימים כי מילה זו נגזרת משורש הקשור לדיבור, בדומה לציווי "ושננתם לבניך". המשמעות היא שאומות העולם לא יפסיקו לדבר ולספר על הצרות הגדולות שפקדו את ישראל, ושיח זה ילווה כל העת בלעג ובביזוי.