מפעל הבנייה האדיר של שלמה המלך דרש משאבים עצומים וכוח אדם רב. הכתוב ניגש לבאר את המקורות ששימשו להקמת המבנים המרכזיים של הממלכה, ומסביר את טיבו של המס שהוטל לשם כך.
באשר לביטוי וְזֶה דְבַר הַמַּס, מציגים המפרשים שתי גישות עיקריות. גישה אחת מסבירה כי המילה "דבר" משמעותה סיבה. כלומר, הכתוב מנמק מדוע נאלץ שלמה להטיל מס – הסיבה לכך הייתה הצורך לממן ולבנות את שורת המבנים המפוארים המפורטים בהמשך [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל]. פירוש זה בא להדגיש ששלמה לא עשק את עמו ולקח את ממונם בחזקה ללא הצדקה, אלא פעל מתוך צורך ממלכתי ברור של פיתוח הארץ [אברבנאל]. גישה שנייה רואה בביטוי זה פתיח המתייחס למהות המס עצמו, שתפורט בהמשך הפרק. לפי גישה זו, לא מדובר במס כספי, אלא בעבודת כפייה פיזית של פועלים [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
זהות נושאי המס נידונה אף היא. בעוד שחלק מן המפרשים כותבים כי המס הועלה מישראל [מלבי"ם, מצודת דוד], הגישה המרכזית בקרב רוב המפרשים היא שמדובר בעבודת כפייה שהוטלה אך ורק על העמים הזרים שנותרו בארץ ולא התגיירו. בני ישראל, לעומת זאת, לא שועבדו לעבודת כפיים אלא שירתו כאנשי צבא, שרים ופקידים. כוח עבודה זר זה כלל את רבבות החוצבים ונושאי הסבל שגויסו למלאכה [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הכתוב מפרט את מפעלי הבנייה המרכזיים שלשמם הוטל המס. מלבד בית ה' וארמון המלך, מוזכר וְאֶת הַמִּלּוֹא. הפרשנים מציעים שני כיוונים להבנת מושג זה, המשלבים הנדסה ומטרה ציבורית. מבחינה הנדסית, מדובר בשטח בעיר דוד שהוקף בחומה נמוכה או בקירות תמך, ולתוכו מילאו עפר כדי ליישר את השטח ולחבר את העיר ליחידה אחת מבוצרת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תפקודית והיסטורית, זהו חלל רחב ויפה סמוך לציון שדוד המלך השאיר פנוי במכוון, כדי שישמש מקום התאספות ציבורי לעריכת שמחות. המקום נקרא "מלוא" משום שהיה מתמלא באנשים. דוד בנה רק מהאזור הזה פנימה, ושלמה הוא שהשלים את בניין המקום [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
פרויקט נוסף הוא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, שנבנתה בתוואי חדש ומורחב, וייתכן שכללה מערך של שלוש חומות פנימיות זו בתוך זו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הרחבת החומה נועדה גם למטרה הלכתית, שכן היא קידשה שטחים נוספים בעיר שאפשרו אכילת קודשים בתוכם [רלב"ג].
לבסוף מוזכרות הערים וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר. ערים אלו נבנו כחלק מתנופת הפיתוח של ימי השלום, ושימשו כמרכזים כלכליים ומסחריים שבהם אוחסנו אוצרות המלך וטופלו סוסיו ומרכבותיו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. ציון העיר גזר בנפרד נובע מרקע היסטורי מיוחד: פרעה מלך מצרים כבש ושרף אותה, ולאחר מכן נתן אותה כנדוניה לבתו שנישאה לשלמה. עקב ההרס שניחת על העיר, נאלץ שלמה לבנות אותה מחדש מהיסוד [רלב"ג, אברבנאל].