מלך צור יוצא מעירו כדי לבחון מקרוב את התמורה שקיבל משלמה המלך. הביקור בשטח מסתיים באכזבה, שכן הערים שקיבל וְלֹא יָשְׁרוּ – כלומר, לא מצאו חן בעיניו [ביאור שטיינזלץ].
מטרת יציאתו של חירם לראות את הערים לא הייתה בחינה של הקרקע עצמה, אלא בדיקה כלכלית: הוא ביקש לברר האם אזור זה מסוגל להניב ולהוציא מתוכו את כמות החיטים והשמן השנתית שהבטיח לו שלמה [מלבי"ם, אברבנאל]. כאשר חירם בחן את השטח, התברר לו כי הערים אינן מסוגלות לספק תפוקה חקלאית רבה כל כך. מכאן עולה כי מתנתו של שלמה לא הייתה מסירת הבעלות על הקרקע לידי חירם, אלא הענקת הזכויות על פירותיה ותנובתה. בשל חוסר פוריותה של האדמה, כינה אותה חירם בהמשך "ארץ כבול", שמשמעותה ארץ שאינה עושה פירות [אברבנאל].
אכזבתו של חירם מאיכות הערים שופכת אור על השתלשלות האירועים, ומיישבת את התיאור המופיע בספר דברי הימים, שם נאמר כי חירם הוא זה שנתן את הערים לשלמה ושלמה בנה אותן. למעשה, מכיוון שהערים לא מצאו חן בעיני חירם, הוא פשוט החזיר אותן לשלמה. בתגובה, שלמה בנה ופיתח אותן כדי להוכיח שהן אינן גרועות כפי שחשב חירם. מאחר שאנשיו של חירם סירבו להתיישב במקום כדי לחרוש ולזרוע, הושיב בהן שלמה בני ישראל שיעבדו את האדמה, ואת החיטים והשמן שהתחייב להעביר לחירם מדי שנה, נאלץ שלמה לתת מתוך רכושו שלו [אברבנאל].