נישואיו של שלמה לבת פרעה היו הישג דיפלומטי משמעותי, ובתחילה שיכן אותה המלך בעיר דוד. עם זאת, מעברה של המלכה לארמון חדש וייעודי הוביל לשינוי ניכר במבנה העירוני של ירושלים ולמפעל בנייה שנוי במחלוקת.
הפרשנים מסכימים כי הסיבה המרכזית לעזיבתה את עיר דוד נובעת מקדושת המקום. כפי שמבואר בספר דברי הימים, שלמה לא רצה שאישה נוכריה תשב במקום המקודש שבו נמצא ארון ה' [רש"י, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, שלמה ניהל את המעבר ברגישות פוליטית: הוא לא חשף בפניה את המניע הדתי, אלא הציג את בניית הארמון הנפרד כמחווה של כבוד כלפיה, וכך היא עברה למעונה החדש מרצונה החופשי [מלבי"ם].
המילה אַךְ הפותחת את הפסוק מתפרשת במספר אופנים. יש המסבירים כי משמעותה היא "מיד" – כלומר, מיד כאשר עלתה לביתה החדש, החל שלמה בבניית המילוא הסמוך אליו [מצודת דוד]. גישה אחרת רואה במילה זו מילת ניגוד, המבחינה בין מפעלי הבנייה השונים של שלמה: בעוד שחומות ירושלים וערי המסכנות נבנו מתוך צורך ביטחוני ושלטוני הכרחי, המילוא נבנה אך ורק לכבודה ולצורך ביתה של בת פרעה [רש"י, אברבנאל]. בנוסף, יש המפרשים את המילה כרמז לביקורת, המצביעה על כך שבמעשה זה היה פגם בהתנהלותו של המלך [רש"י].
באשר לפעולת הבנייה עצמה, אָז בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, הפרשנים מסבירים כי המילוא היה שטח פתוח ורחב הסמוך לארמונה החדש. שלמה בנה וגידר את האזור כדי לשמור על צניעותה, והקים בתוכו בתים רבים עבור פמלייתה, עבדיה ושפחותיה [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם]. מבחינה תכנונית, בנייה זו נועדה גם ליצור רצף עירוני שאפשר את הקפת עיר המלוכה כולה בחומה אחת [ביאור שטיינזלץ].
אולם, בניית המילוא עוררה תרעומת ציבורית. דוד המלך הותיר במכוון את אזור המילוא פתוח ופרוץ כדי שעולי הרגל יוכלו לנטות בו את אוהליהם בבואם לירושלים. הפקעת השטח הציבורי וניצולו לטובת צרכיה של בת פרעה נתפסו כפגיעה בעם, ועל כך הוכיח ירבעם את שלמה בהמשך [רש"י]. לבסוף, בניית המילוא ומעברה של בת פרעה היו שזורים בהשלמת בניין בית ה', שכן כל עוד ישבה אישה נוכריה בעיר דוד, לא יכול היה המקדש להגיע לשלמותו הרוחנית [מלבי"ם].