תנופת הבנייה האדירה של המלך שלמה הקיפה את כל רחבי ממלכתו, וכללה הקמת תשתיות כלכליות וצבאיות נרחבות. בנייה זו נועדה לבסס את עוצמתו השלטונית באמצעות מערך מורכב של ערים ייעודיות.
הפרשנים מסכימים כי ערי הַמִּסְכְּנוֹת הן ערי אוצרות ומחסנים. הכתוב מדגיש כי ערי מחסנים אלו הן אלו אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה. הדגשה זו באה להבחין בין ערי האוצרות המוזכרות כאן, שהיו מיועדות לשימושו האישי של שלמה, לבין ערי מסכנות אחרות שבנה המלך במקומות אחרים (כמו העיר חמת), אשר הוקצו לשימושם של סוחרים לשם אחסון סחורותיהם [מלבי"ם].
לצד ערי האוצרות נבנו ערי הָרֶכֶב וערי הַפָּרָשִׁים, ערים שנועדו לאחסן את מרכבות הצבא ולהכיל את אורוות הסוסים של צבא שלמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילים חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת מסכמות ומבטאות את מכלול תוכניות הבנייה והמיזמים שתכנן המלך להקים בירושלים, בלבנון ובכל רחבי הארץ [ביאור שטיינזלץ].