שלמה המלך בונה ומבצר ערים שונות, ובהן עיר המדבר תדמור, שנודעה לימים בהיסטוריה המורכבת שלה מול עם ישראל.
הפרשנים עומדים על מיקומה הגיאוגרפי של העיר המוגדר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ. תיאור זה מצביע על כך שהעיר שכנה באזור מדברי שהיה סמוך למקום יישוב [רש"י ומצודת דוד]. הציון בַּמִּדְבָּר משקף את המציאות הגיאוגרפית של אזור חולות שבו התגוררו אנשי תרמוד, בעוד שהמילה בָּאָרֶץ באה להדגיש כי למרות אופיו המדברי של המקום, הוא נכלל בתוך גבולותיה של ארץ ישראל [מלבי"ם].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת לשמה של העיר, אשר נכתב בפסוק כ־תמר אך נקרא במסורת הקריאה כ־תַּדְמֹר. עיר זו מזוהה עם תרמוד, אומה שלמרות החסד שעשה עמה שלמה המלך כשבנה עבורה את העיר, הפכה לאויבת מרה של עם ישראל והשתתפה בחורבנו. בשל שנאתם היוקדת של התרמודים, קבעו חכמים כי אין מקבלים מהם גרים, ואף נאמר שעתידים ישראל לחגוג ביום שבו תחרב עירם.
הפער בין הכתיב לקריאה טומן בחובו משמעות היסטורית ומוסרית. השם נכתב תמר מלשון "תמורה", כדי לרמז על כפיות הטובה של תושבי העיר, שהמירו את החסד שעשה עמם שלמה המלך בבגידה, מרדו בו והשיבו רעה תחת טובה. עם זאת, אנו קוראים את השם כ־תַּדְמֹר (וכך הוא גם נכתב במפורש בספר דברי הימים) מפני כבודו של שלמה המלך, כדי לא להבליט בקריאה הפומבית את העובדה שהעיר המפוארת שבנה הפכה בסופו של דבר למקור של קלקול ומרד [מנחת שי].