תארו לעצמכם שעבדתם על משימה ענקית במשך המון זמן, ופתאום מגיע הרגע המרגש שבו אתם מסיימים אותה. זה בדיוק מה שקרה לשלמה המלך. במשך עשרים שנה הוא היה עסוק בבנייה של שני מבנים מפוארים: בית ה' שלקח שבע שנים לבנות, והארמון של המלך שלקח עוד שלוש עשרה שנים. המילה מִקְצֵה פירושה בסוף או בהשלמה של כל התקופה הארוכה הזו.
במהלך כל שנות הבנייה, מלך צור שקראו לו חירם עזר לשלמה המלך ושלח לו חומרים יקרים כמו עצי ארזים, ברושים וזהב. עכשיו, כשהבנייה הסתיימה, שלמה רצה לגמול לו על העזרה ועל החומרים. הוא החליט להעניק לחירם עשרים ערים באזור הגליל. אבל רגע, יצא לכם פעם לחשוב איך ייתכן ששלמה המלך נותן חלקים מארץ ישראל למלך זר? הרי זה משהו שאסור לעשות!
התשובה היא ששלמה לא באמת מסר את הערים האלה לגמרי ולא ויתר עליהן. הערים נשארו שייכות לעם ישראל ותחת השלטון של שלמה. מה שהוא נתן לחירם היה רק אישור להשתמש בשדות החקלאיים של אותן ערים. במקום ששלמה ישלם לחירם כל שנה, העובדים של מלך צור יכלו לגדל ולאסוף משם את החיטה ושמן הזית כתשלום על העצים שהם הביאו, בעוד שהאדמה עצמה נשארה תמיד שלנו.