מתקפת הפתע המוחצת משנה את מאזן הכוחות ומבססת את מנהיגותו הצבאית של המלך החדש. לאחר מסע לילי מזורז, הצבא נערך לפעולה טקטית מתוכננת היטב מול אויב שאנן הבטוח בניצחונו.
ההיערכות הצבאית מתחילה כאשר שאול מחלק את העם לשלשה ראשים, כלומר לשלושה חלקים וגדודים נפרדים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכוחות חודרים בתוך המחנה של נחש העמוני [מצודת דוד] בעיתוי אסטרטגי מדויק: באשמורת הבקר. הלילה היה מחולק לשלוש משמרות, וזוהי המשמרת השלישית והאחרונה, הסמוכה לעלות השחר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בחירת תזמון זה מזכירה את הטקטיקה הצבאית שהפעיל גדעון בעבר [רד"ק].
ההתקפה לפנות בוקר תפסה את העמונים בהפתעה מוחלטת. מחנה עמון חנה בביטחון גמור ובשאננות, מתוך הנחה שאנשי יבש גלעד מיואשים ואינם מסוגלים להתנגד. בשל גורם ההפתעה, בני ישראל המשיכו להכות באויב שעות ארוכות עד חם היום, כלומר עד לשעות שבהן השמש חמה, שכן המילה "יום" משמשת כאן במשמעות של שמש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
תוצאות הקרב היו חד משמעיות. לגבי הניצולים נאמר ויהי הנשארים ויפצו, כלומר אלו שלא נהרגו בקרב התפזרו ונסו על נפשם לעבר ההרים [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. תבוסתם הייתה כה מוחלטת ורמת הבהלה כה גבוהה, עד שלא נשארו בם שנים יחד - כל לוחם עמוני ברח לבדו לארצו מבלי שאפילו שניים יצליחו להימלט יחדיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מעשה גבורה זה, והתשועה שהביא ה' על ידי שאול, הותירו רושם עז על העם והובילו מיד לאחר מכן לדרישה ציבורית להעניש את אלו שזלזלו קודם לכן במלכותו של שאול [אברבנאל].