לקראת תום האולטימטום, אנשי יבש גלעד נוקטים בתכסיס מלחמתי מול העמונים. הפרשנים מסכימים כי הצהרתם נועדה להטעות את האויב, לגרום לו שלא לעמוד על המשמר ולנצל את גורם ההפתעה. ביום שבו חזרו השליחים הסתיימו שבעת ימי ההמתנה, ואנשי יבש נזקקו להרוויח זמן נוסף מכיוון שידעו שהעזרה צפויה להגיע רק למחרת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כאשר הם אומרים מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם, הם משתמשים בלשון כפולה ומשתמעת לשתי פנים. כלפי חוץ, המסר שהועבר לעמונים התפרש כהבטחת כניעה מוחלטת [ביאור שטיינזלץ], אך כוונתם האמיתית והנסתרת הייתה שהם יצאו אליהם למחרת כדי להילחם בהם [מלבי"ם].