שלוחי העיר יבש גלעד מגיעים אל יעדם כדי למסור את בשורתם הקשה. המלאכים בוחרים להגיע אל גִּבְעַת שָׁאוּל, עיר בנחלת שבט בנימין שנקראה על שמו של שאול [ביאור שטיינזלץ]. בחירה זו אינה מקרית; המלאכים פנו לשם בראשונה באופן ממוקד, משום שידעו כי שאול הומלך וכי זהו מקום מושבו של המלך [מלבי"ם, אברבנאל].
כאשר המלאכים מוסרים את הודעתם, תגובת הקהל קשה: וַיִּבְכּוּ. בכי זה נובע מתחושה עמוקה של חוסר אונים לנוכח הבשורה [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהמלאכים הגיעו לעירו של המלך במטרה למצוא אותו, שאול עצמו טרם נהג בגינוני מלכות והמשיך בעבודתו החקלאית בשדה, וזאת בשל אותם אנשים שבזו לו קודם לכן. משום כך, הדברים סופרו תחילה באוזני העם, ורק כאשר שאול שב מן השדה ושמע את העם בוכה למשפחותיו, הוא שאל לפשר הדבר והתוודע למאורע [אברבנאל].