שאול ניצב בפני האתגר של גיבוש צבא לאומי מאוחד. לשם כך, הוא אוסף את העם ועורך מפקד כדי לאמוד את גודל כוחותיו. המפקד חושף צבא עצום, תוך חלוקה ברורה בין שבטי ישראל לבין שבט יהודה. אנשי יהודה נמנו כיחידה צבאית בפני עצמה, וזאת בשל מספרם הרב, יכולותיהם הייחודיות וריחוקם הגיאוגרפי [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מציין כי שאול וַיִּפְקְדֵם, כלומר ספר ומנה אותם, בְּבָזֶק [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו בהבנת משמעותה של מילה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בשם של מקום גיאוגרפי שבו התקבץ הצבא, מקום שכבר הוזכר קודם לכן בספר שופטים.
מנגד, פרשנים רבים מבינים כי המילה מתארת את אופן הספירה. על פי הציווי בתורה, קיים איסור למנות את בני ישראל באופן ישיר, כדי שלא יהיה בהם נגף [חומת אנך, אברבנאל]. משום כך, שאול נאלץ לערוך מפקד עקיף. לפי גישה זו, משמעות המילה היא שברי חרסים, אבנים קטנות או אבני חצץ. כל חייל הביא עמו אבן אחת, ושאול ספר את האבנים במקום למנות את האנשים עצמם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. חיזוק לפירוש זה נמצא בתרגום הארמי לספר משלי, שם המילה מושווית לאבנים הנורות מתוך קלע [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
מתוך השוואה למפקד נוסף שערך שאול בהמשך דרכו, שבו מנה את העם באמצעות טלאים, עולה תובנה נוספת על מצבו האישי של המלך. בתחילת דרכו, כאשר היה עני, נאלץ שאול להשתמש באבנים פשוטות כדי למנות את העם. אולם, חכמים מלמדים כי מרגע שאדם מתמנה למנהיג על הציבור הוא מתעשר. לכן, במפקד המאוחר יותר כבר יכול היה שאול לתת לכל חייל טלה מתוך צאנו המלכותי כדי לערוך את הספירה [רש"י, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].