לאחר שגויס צבא גדול, נשלח מסר של תקווה אל העיר הנצורה כדי למנוע מתושביה להתייאש מן הישועה הקרבה [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. השליחים מצטווים להעביר את הבשורה לְאִישׁ יבש גלעד, כלומר לכל איש ואיש בעיר [מצודת ציון].
ההבטחה היא שההצלה תגיע כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ. המילה הכתובה בפסוק היא בחם (באות בי"ת), אך היא נקראת כְּחֹם (באות כ"ף). הפרשנים מסכימים כי אין הבדל במשמעות בין הכתיב לקרי [רד"ק, מנחת שי]. הביטוי מתייחס לזמן שבו השמש מתחממת במלוא גבורתה, דהיינו לקראת שעות הצהריים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הבשורה על התשועה המתוכננת גרמה לשמחה רבה בקרב אנשי יבש גלעד, והובילה אותם לנקוט בתכסיס מול האויב. בעקבות המסר, הם הודיעו לעמונים כי למחרת יצאו אליהם. אמירה זו נוסחה בכוונה באופן בעל שתי משמעויות: בעוד שהעמונים סברו כי תושבי העיר יוצאים אליהם כדי להיכנע ולהשתעבד, כוונתם האמיתית של אנשי יבש גלעד הייתה לצאת יחד עם הצבא המחלץ כדי להילחם בהם [אברבנאל].