על אף משיחתו למלוכה, מעמדו המלכותי של שאול טרם בא לידי ביטוי מעשי בשלב זה. הוא ממשיך בשגרת חייו כאיש אדמה פשוט, ושב מעבודתו החקלאית אל העיר, שם הוא נתקל בזעקת השבר של התושבים. הפרשנים מצביעים על כך ששאול המשיך לעסוק בצרכי משקו ולהתנהג כאדם מן השורה, בין היתר משום שראה שישנם אנשים המבזים אותו, ולכן נמנע מגינוני מלכות [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים אַחֲרֵי הַבָּקָר, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מפרשת זאת כציון זמן, כלומר שאול הגיע אל העיר לאחר השעה הייעודית שבה הבהמות שבות מן השדה [רש"י]. הגישה השנייה מבינה את הביטוי כתיאור מצב פיזי, שבו שאול הלך כמנהג האיכרים מאחורי הבהמות והנהיג אותן [מצודת דוד, רד"ק]. יש המוסיפים כי הליכתו במקרה מאחורי בקר העיר היא זו שהובילה אותו מיד לאחר מכן ליטול צמד בקר ולנתח אותו לעיני העם [מלבי"ם].
כאשר שאול מגיע, הוא שואל: מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ, כלומר מה אירע שגורם להם לבכות, ובתגובה מוסרים לו את הבשורות הקשות שהביאו אנשי יבש גלעד [ביאור שטיינזלץ].