קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות משהו שממש לא רציתם, וברגע האחרון מישהו אמר לכם שאתם לא חייבים? איזו תחושת הקלה זו, נכון? זה בדיוק מה שהרגיש דוד. הוא ניצל ממצב מאוד לא נעים, כי הוא ממש לא רצה להשתתף במלחמה נגד העם שלו. יכול להיות שהוא הצטרף לצבא של אכיש רק בגלל התפקיד שלו, ואולי בכלל תכנן לעזור לעם ישראל מבפנים בזמן הקרב. בכל מקרה, ברגע ששרי הפלשתים דרשו שהוא יעזוב, דוד שמח מאוד לחזור הביתה.
לכן, וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו, כלומר דוד קם מוקדם מאוד בבוקר כדי לצאת לדרך יחד עם החיילים שלו. הוא הסכים לעזוב מיד רק אחרי שהמלך אכיש אישר במפורש שגם האנשים שלו יחזרו איתו. הם יצאו בחזרה אל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אל העיר צקלג שבה הם גרו. באותו הזמן בדיוק, וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל, כלומר צבא הפלשתים המשיך להתקדם צפונה אל המקום שבו תוכננה להתחיל המלחמה.