תארו לעצמכם שאתם חוזרים הביתה אחרי מסע ארוך, ופתאום מגלים שהמקום השתנה לגמרי. זה בדיוק מה שקרה לדוד ולאנשים שלו. אחרי שהם צעדו הרחק מעירם צקלג, הם חזרו אליה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שזה הזמן שלקח להם ללכת ולחזור. בזמן שהם לא היו, נשארו בעיר רק הנשים והילדים. העמלקים ניצלו את ההזדמנות ופָֽשְׁט֗וּ על האזור, כלומר התפזרו כדי לקחת שלל ורכוש. הם הגיעו אֶל־נֶ֙גֶב֙, שזה אזור הדרום של ארץ ישראל.
איך העמלקים ידעו להגיע דווקא לשם? הרי דוד שמר על סודיות גדולה ולא השאיר עקבות. מתברר שהם פשוט חקרו את השכנים עד שגילו את המקום. אבל כאן קרה משהו מיוחד, בזכות השגחה ושמירה של ה', העמלקים לא פגעו באנשים שנשארו בעיר, אלא רק לקחו אותם איתם בשבי. לכן, כשהפסוק אומר שהם וַיַּכּוּ֙ אֶת־צִ֣קְלַ֔ג, הכוונה היא לא שהם פגעו בתושבים, אלא שהם כבשו את העיר והרסו את המבנים שבה. בסוף הם גם שרפו את צקלג באש כדי לנקום בדוד, ולוודא שהוא לא יוכל לחזור ולהשתמש בה שוב כמקום שממנו הוא יוצא למלחמות.