המחזה הנגלה לעיני דוד ואנשיו הוא של מחנה אויב השרוי בשאננות מוחלטת ובאופוריה, ללא כל היערכות צבאית. עמלקים אלו הניחו ככל הנראה כי המלחמה המתחוללת בצפון הארץ רוקנה את אזור הדרום מתושביו וממגיניו, ולכן ביצעו את פשיטת השוד שלהם מתוך ביטחון שלא תבוא מתקפת נגד פלשתית או ישראלית [ביאור שטיינזלץ].
המילה נְטֻשִׁים מתפרשת במובן של מפוזרים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי פיזור זה עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כלומר על פני השטח שבו שהו [מצודת דוד], מעיד על חוסר זהירות מוחלט. במקום להישאר מלוכדים כגדוד החושש מאויב ולהעמיד שומרים, הם התפזרו בשטח נרחב ללא כל מערך הגנה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
התנהגותם מתוארת ככאלו שאוכלים, שותים וְחֹגְגִים, מונח המכוון לריקודים ולכרכורים [מצודת ציון]. שמחתם הגדולה נבעה בְּכֹל הַשָּׁלָל העצום שלקחו [מצודת דוד]. מצב זה של אכילה וחגיגה מהווה סימן נוסף לכך שהם חשו בטוחים לחלוטין, והתנהגו כצבא ששב בבטחה מן המלחמה ואינו חושש עוד כלל מפני האויב [מלבי"ם].