לאחר שהאיש ששכב בשדה חזר לאיתנו, דוד פונה אליו כדי לברר את זהותו ונסיבות הגעתו למקום [ביאור שטיינזלץ]. דוד מציג לו שתי שאלות נפרדות: לְמִי אַתָּה, כלומר עבד של מי אתה, וכן וְאֵי מִזֶּה אָתָּה, מאיזה עם או מקום אתה מגיע [מלבי"ם, מצודת דוד, מצודת ציון].
הנער עונה על שתי השאלות באופן מסודר: בתשובה למוצאו הוא עונה נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, כלומר משרת ממוצא מצרי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ובתשובה לשאלת השייכות הוא מבהיר כי הוא עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי [מלבי"ם].
בהמשך דבריו, הנער מסביר את מצבו ומדגיש כי אינו עבד בורח, אלא וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי. הוא מציין שאדונו נטש אותו בשדה לא בגלל חטא כלשהו, אלא אך ורק כִּי חָלִיתִי [מלבי"ם]. מכיוון שחלה, הוא לא יכול היה להמשיך לצעוד בקצב ההליכה של אדונו, והלה לא ראה שום טעם לעשות דבר למענו ופשוט נטש אותו בדרך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הנער חותם את דבריו בציון הזמן הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה, ללמדנו שהיום מלאו בדיוק שלושה ימים מאז שחלה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].