בעת מסעם של דוד ואנשיו דרומה, הם נתקלים באדם תשוש וגווע ברעב המוטל בשדה. מפגש אקראי זה מתגלה כקריטי להמשך דרכם, שכן לאחר שישיבו את נפשו, איש זה יספק לדוד מידע על פשיטת העמלקים ויוביל אותם אל מחנה האויב החוגג עם השלל [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
באשר לנסיבות מציאתו, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה, עולה השאלה מי בדיוק נתקל בו. ייתכן שאלו היו האנשים שהלכו יחד עם דוד, או לחלופין אותם אנשים שנותרו מאחור ושוטטו באזור בטרם התרחק דוד [רלב"ג]. הכתוב מכנה אותו אִישׁ מִצְרִי, אך בעת המפגש הראשוני אנשי דוד כלל לא ידעו את מוצאו. התואר "מצרי" נכתב כאן על שם סופו של המעשה, שבו תתברר זהותו האמיתית [מצודת דוד].
לאחר שמצאו אותו, הביאו אותו אל דוד והגישו לו מזון ושתייה כדי להחיותו. הכתוב מדייק במילים וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם כדי לרמז על אופן הטיפול הרפואי בו; מכיוון שהאיש היה במצב של תשישות קיצונית וחולשה גדולה כתוצאה מהרעב והצמא, אסור היה לתת לו כמות גדולה של מים בבת אחת מחשש שבטנו תתנפח והדבר יסכן את חייו. לכן, הם השקו אותו במתינות ומעט מעט, בהתאם לכללי הריפוי הנכונים למצב כזה [מלבי"ם].