המרדף המהיר אחר עמלק מגיע לנקודת הכרעה פיזית המפצלת את הכוח הצבאי. עקב תשישות עמוקה, חלק מהלוחמים נאלצים לעצור את התקדמותם, בעוד השאר ממשיכים במשימה.
הפרשנים מסכימים כי המילים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מתארות מצב של חולשה קיצונית ותשישות שמנעו מהאנשים להמשיך ברדיפה ולחצות את הנחל, שכן המעבר בו היה קשה עבורם. באשר למקורה של המילה פִּגְּרוּ, קיימות שתי התייחסויות לשוניות המשלימות זו את זו. גישה אחת מסבירה את המונח על רקע השפה הארמית, כביטוי שמשמעותו הריסה או שבירה, דבר הממחיש את שבירתם הפיזית של הלוחמים [רש"י, רד"ק]. גישה נוספת קושרת את המילה למושג המופיע בלשון חכמים, המתאר מצב של בטלה וחולשה המונעים מאדם להמשיך בפעילותו הרגילה [מצודת ציון, רד"ק].
למרות חולשתם, הפעולה המתוארת במילה וַיַּעַמְדוּ אינה מעידה על עריקה או חזרה לביתם. המאתיים שנותרו מאחור עמדו על עומדם בנחל הבשור בפקודתו של דוד, ותפקידם היה לשמור על הכלים והציוד הכבד. החלטה זו אפשרה לארבע מאות הלוחמים שהמשיכו הלאה להקל מעליהם את המשא ולהאיץ את קצב המרדף [מלבי"ם].