תארו לעצמכם שאתם מתגנבים בשקט אל עבר מחנה של האויב. מה הייתם מצפים לראות שם? בטח שומרים ערניים וחיילים שמוכנים לקרב. אבל כשדוד ואנשיו מגיעים למחנה של העמלקים, הם רואים משהו אחר לגמרי. העמלקים היו בטוחים שאף אחד לא יתקוף אותם, כי הם חשבו שכל החיילים נמצאים במלחמה רחוקה בצפון. בגלל שהם הרגישו כל כך בטוחים, הם היו נְטֻשִׁים, כלומר מפוזרים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, בכל השטח שבו הם עצרו. במקום להישאר יחד כמו צבא מסודר ולהציב שומרים, הם פשוט אכלו, שתו והיו וְחֹגְגִים, כלומר רוקדים וקופצים. השמחה הגדולה שלהם הייתה בְּכֹל הַשָּׁלָל, האוצרות והרכוש הרב שהם לקחו. הם התנהגו כאילו הם כבר חזרו הביתה בשלום מן המלחמה ואין להם שום סיבה לפחד.
שמואל א, פרק ל׳, פסוק ט״ז
וַיֹּ֣רִדֵ֔הוּ וְהִנֵּ֥ה נְטֻשִׁ֖ים עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ אֹכְלִ֤ים וְשֹׁתִים֙ וְחֹ֣גְגִ֔ים בְּכֹל֙ הַשָּׁלָ֣ל הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ מֵאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.