שמואל א, פרק ל׳, פסוק ב׳

I Samuel 30:2Sefaria

וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת־הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר־בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם׃

חשבתם פעם מה קורה לעיר כשכל הלוחמים שלה יוצאים למלחמה רחוקה ומשאירים אותה בלי שום הגנה? זה בדיוק מה שקרה לעיר של דוד. כל הגברים יצאו איתו, ובעיר נשארו רק נשים וילדים. לכן, כשהגיעו אויבים, לא היה מי שיילחם בהם ויגן על המקום. האויבים וַיִּשְׁבּוּ, כלומר לקחו בשבי את כל התושבים, ולאחר מכן וַיִּנְהֲגוּ, שזה אומר שהם הוליכו ולקחו איתם את השבויים לדרכם.


אבל קרה כאן דבר מדהים: למרות שהאויבים כבשו את העיר, הם לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ. אף אחד לא נפגע! הדבר הזה לא קרה במקרה, אלא בזכות השגחה מדויקת של ה'. לה' הייתה תוכנית נסתרת: הוא רצה שדוד יהיה חייב לצאת מיד למרדף כדי להציל את המשפחה שלו ואת האנשים שלו. בגלל שדוד מיהר לצאת להצלה, הוא ניצל ממצב מאוד בעייתי, הוא כבר לא היה צריך להצטרף לפלשתים למלחמה שלהם נגד עם ישראל.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.