ישעיהו, פרק י״ז, פסוק ז׳

בעקבות אסונות כבדים שינפצו את תקוות השווא באלילים, בַּיּוֹם הַהוּא תתחולל תמורה תודעתית והניצולים ישימו את מבטחם אך ורק בה'. הָאָדָם יפנה ויישען בביטחון מוחלט, כלומר יִשְׁעֶה, עַל עֹשֵׂהוּ שהוא בוראו. במקביל לפנייה זו יופנה גם המבט הפנימי מעלה, כאשר וְעֵינָיו אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה מתוך תקווה וייחול לה' לבדו וללא מתווכים. התמקדות כפולה זו באה לעקור את העבודה הזרה מהשורש, שכן היא שוללת הן את הכפירה בבורא והן את ההישענות על כוחות אמצעיים, ומדגישה את השגחתו הפרטית והישירה של ה' על עמו.