לְעֵת עֶרֶב תושבי ירושלים היו נתונים בפחד עצום מפני מחנה אשור, וְהִנֵּה בַלָּהָה, כלומר בהלה ואימה. אולם, באותו הלילה יצא מלאך ה' והכה באויב מכה מבהילה, כך שבְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ והמחנה כולו הושמד. מעבר חד זה מחרדה לישועה ממחיש כיצד אימת האויב מתפוגגת ונעלמת עם אור הבוקר, דבר הרומז גם לכלל האויבים ולמלחמת גוג ומגוג העתידית. לנוכח התשועה מוכרז בשמחה כי זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ. זהו העונש הכבד שחל הן על המשחיתים שקיבלו את המגיע להם, והן על אלו שהצטרפו רק כדי לקחת שלל והופתעו לגלות שנפל בגורלם לחלוק את אותה המפלה.
ישעיהו, פרק י״ז, פסוק י״ד
לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.