נבואה זו נאמרה בתחילת ימי מלכותו של אחז, ברקע הברית הצבאית שכרתו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל במטרה לתקוף את ירושלם. ה' מודיע כי בעקבות מזימתם המשותפת, שתי הממלכות יסבלו מגורל דומה של חורבן וגלות על ידי מלך אשור.
אף על פי שהנבואה עוסקת בהמשך גם בחורבנה של ממלכת ישראל, היא נפתחת במילים מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק, שכן משמעות המילה מַשָּׂא היא נבואה, חזון או דיבור [רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה למיקוד בדמשק היא שרצין מלך ארם, שדמשק היא בירתו, היה היוזם והעיקר במערכה נגד ירושלם, בעוד מלך ישראל רק נגרר אחריו [אברבנאל]. יש המציינים כי המילה הִנֵּה מבטאת שמחה על מפלתה הצפויה של העיר, כעונש על רצונה ללכוד את ירושלם [חומת אנך].
העונש שנגזר על העיר מתואר במילים מוּסָר מֵעִיר. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ללשון הסרה. דמשק תורד מגדולתה, תוסר לחלוטין מרשימת הערים החשובות ותחדל מלהיחשב כעיר.
במקום עיר שוקקת, דמשק תהפוך להיות מְעִי מַפָּלָה. המילה מְעִי מתפרשת כתל חורבות, גל אבנים או שפלות ועומק [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון], ויש המציינים כי השימוש בה נועד ליצור משחק מילים עם המילה "מעיר" שהוזכרה לפניה [שד"ל]. המילה מַפָּלָה מתארת את מפולת הבתים והבניינים [מצודת דוד, מלבי"ם]. חורבן זה יהיה כה מוחלט עד שאיש לא יוכל לבוא לשם [מלבי"ם], אך עם זאת, גלי ההריסות יישארו גלויים לעין למשך זמן מה, כדי שכל רואה ישתומם ויראה כיצד כרך כה גדול ועוצמתי הפך לשממה [חומת אנך].