נבואת החורבן קושרת יחד את גורלן הטראגי של שתי ממלכות שכנות, ישראל וארם, אשר חברו יחד למלחמה נגד ירושלים. בעקבות ברית זו, נגזר על שתיהן ליפול כאחת בידי האימפריה האשורית, וכך תינצל ירושלים [מצודת דוד].
המשמעות של המילה וְנִשְׁבַּת היא ביטול והפסקה מוחלטת [מצודת ציון]. ערי המבצר של ממלכת ישראל הצפונית, ובראשן הבירה שומרון, יקרסו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ושלטון המלוכה ייעקר מדמשק בעקבות כיבושה והריגת רצין מלך ארם בידי מלך אשור [רד"ק, אבן עזרא]. יש שמסבירים כי נפילת דמשק היא זו שמביאה באופן ישיר לאובדן מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם, שכן דמשק שימשה כעיר משגב וחומת מגן עבור ממלכת אפרים [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק משווה את גורלם של ניצולי ארם לגורל ישראל. המילה כִּכְבוֹד מתייחסת לעושר ולמעמד [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי מדובר בהשוואה אירונית וטראגית: וּשְׁאָר אֲרָם, דהיינו הפליטה שתישאר מארם מעבר לדמשק, תרד לשפל המדרגה ותאבד את מעמדה, בדיוק כפי שקרה למעמד של כְּבוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שתי האומות יאבדו את עושרן ויגלו מארצן על ידי האשורים, כאשר עשרת השבטים יגלו לחלח ולחבור, ואילו הארמים יגלו לקיר [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא].
באשר לתזמון הנפילה, יש הסבורים כי שתי הממלכות גלו באותו הזמן [רד"ק], בעוד אחרים מדייקים שכבוד בני ישראל הושפל עוד קודם למפלת ארם [מלבי"ם]. גישה שונה לחלוטין מציעה שחרפתה של ארם תהיה כה גדולה, עד שבאופן יחסי מצבם של ישראל ייראה מכובד לעומתם [אבן עזרא].
מבחינה לשונית, המילה וּשְׁאָר היא שם כולל, ולכן הפועל שאחריה, יִהְיוּ, מופיע בלשון רבים [שד"ל]. אף על פי שרצף הפסוק קושר את שאר ארם לכבוד בני ישראל, טעמי המקרא מפרידים ביניהם. הפרדה זו נעשתה במכוון על ידי חכמי הקדמונים, משום שברבות הימים המונח "ארמי" הפך למילה נרדפת לעובד אלילים. כדי שההמון לא יטעה לחשוב שעתיד לבוא יום שבו עובדי אלילים יזכו לכבוד השמור לישראל, הפרידו את הקריאה, ואף הוסיפו בתרגומים העתיקים מילים המבהירות כי הכוונה היא רק ליחידי סגולה מארם שיתגיירו או יקיימו את מצוות בני נח [שד"ל].