קולות מלחמה אדירים ורעש של המוני אדם נשמעים כגלי ים מתנפצים, בתיאור נבואי רב עוצמה הממחיש את אימת הפלישה הזרה. דרכם של נביאי ישראל היא להסמיך את נבואות הפורענות של ישראל לתיאור מפלתה של האומה שפגעה בהם, שכן השוט שבו מכה ה' את עמו סופו ללקות בעצמו [רש"י].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את מחנהו העצום של סנחריב מלך אשור, המורכב מאוכלוסיות של עמים רבים, אשר עולה לשטוף את ארץ יהודה וירושלים. מנגד, שד"ל מציע גישה שונה ולפיה הנבואה מכוונת אל צבאות ארם וישראל שעלו למלחמה על יהודה בימי המלך אחז.
המילה הפותחת הוֹי משמשת כקריאת אזהרה, זעקת שבר או קינה על הבלבול וההרס שעתיד הצבא הפולש לזרוע [רד"ק, מצודת דוד], ויש המפרשים אותה כביטוי להמיה והתקבצות של קהל גדול [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק בנוי בתקבולת פיוטית הכופלת את הרעיון כדי לחזק את עוצמת התיאור [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, המלבי"ם מוצא הבחנות דקות בין חלקי הפסוק: המילה עַמִּים מתייחסת לקבוצות המאוחדות תחת שלטון מדיני אחד, ולכן נאמר עליהן שהן רַבִּים כלומר, מרובות בכמותן. לעומת זאת, לְאֻמִּים מציין אומות המאוחדות סביב דת ואמונה משותפת ולכן הן רחבות יותר, ומתוארות ככַּבִּירִים חזקות ועצומות באיכותן [מצודת ציון, מלבי"ם].
באופן דומה, קיימת הבחנה בסוג הרעש שמייצרים המחנות. בעוד שרוב הפרשנים רואים במילים הֲמוֹן ושְׁאוֹן מילים נרדפות המתארות רעש ומהומה [מצודת ציון, רד"ק], המלבי"ם מסביר כי הֲמוֹן הוא רעש רגיל ושגרתי של המון אדם, ואילו שְׁאוֹן הוא רעש אדיר, חריג ומחריד.
הנביא מדמה את תנועת הצבאות העצומים לזרם אדיר של מים גועשים במילים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וכִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים. דימוי זה ממחיש כיצד מחנה האויב שוטף את הארץ כולה עד הגיעו לירושלים, שם יגער בו ה' ויניס אותו, בדומה לגערה האלוהית במי ים סוף [רד"ק, אברבנאל]. האברבנאל מוסיף רובד מדרשי לדימוי זה, ולפיו אומות העולם נמשלו לים הגועש המבקש לשטוף את היבשה, ואילו ישראל נמשלו לחול; כשם שגלי הים מתנפצים אל החול ונשברים, כך נשברת גבורת האומות ומתבטלת עצתם מפני ה'.
בסיום הפסוק מופיעה המילה יִשָּׁאוּן, שמשמעותה השמעת קול רעש והמיה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אבן עזרא גוזר את המילה מהשורש ש.א.ה בדומה למילה שאון, כשהאות נו"ן נוספת בסופה. לעומתו, שד"ל מסביר כי שורש המילה הוא נ.ש.א במשמעות של נשיאת קול, אלא שהנביא בחר להשתמש באות שי"ן ימנית במקום שמאלית או סמ"ך כדי ליצור התאמה צלילית ופיוטית למילה כִּשְׁאוֹן המופיעה לפניה.